<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרפ"ו</h1>
<h2>דף כח.</h2>
אכל את הראשונה כו'. כללא דמילת' בין אשגגת תנאי בין אשגגת איסור (אסור) בראשונה הוי אנוס ולא אדם בשבועה. וקרבן אתי בין אשגגת תנאי בין אשגגת איסור באחרונה דקאמ' לעיל שגגת שבועה לשעבר דאמ' יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן ואם לאו. ומלקות אתי אהתראת דאיסור ולא אהתראת דתנאי למאן דלית ליה התראת ספק. ושב מידיעתו (ולא) [לא] קרינא היכא דמזיד על האיסור באחרונה. אע"פ שלא היה אדם בשבועה. אבל מזיד על תנאי הוי שב מידיעתו (דכסבור) [דקסבור] איסור כבר אכליה בהיתר ותו ליכא תנאה. הילכך מפרשי' הכי. אמ' רבא שבועה שלא אוכל כיכר זו אם אוכל זו אכל את הראשונה בשוגג ואת השנייה במזיד. ראשונה קרי בין תנאי בין איסור. פטור. דלאו אדם בשבועה הוא כיון דלא אידכר בההיא שעתא דחיילא עליה שבועתו ראשונה במזיד ושנייה בשוגג חייב קרבן שבועה. דמקצת שגגה ככל שגגה וחייב קרבן דאדם בשבועה היה באכילה בין אכל תנאי בין אכל איסור. שניהן בשוגג פטור שתיהן במזיד אכליה לתנאי והדר אכליה לאיסוריה חייב מלקות. דהתראת ודאי על אכילת איסור אתיא. אכליה לאיסורי' והדר אכליה לתנאיה פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בהתראת ספק. דאכילת איסור הויא ספק והתראת תנאי לאו התראה היא כדפרישי'. ושני שגגת תנאי (מהתראת) [והתראת] תנאי תלאן זו בזו (אבל) [אכל] זו בזדון עצמה ושגגת חברתה וזו בזדון עצמה ושגגת חברתה פטור גרסי'. אראשונה פטור אע"ג דבזדון עצמה אכלה ולא היה אנוס ואח"כ אכל השנייה בזדון עצמה וכבר אכל התנאי והוי כמו ככר ומצטער עליה דאמרי' לעיל לא הוי שב מידיעתו ואינו ת"ח לידע שהי' אנוס מאכילה הראשונה על זו ומותר בה כדמפרש לקמן דהא בזדון עצמה קאמ' מכלל דלא ידע. זו בשגגת עצמה ובזדון חברתה חייב גרסי'. חייב קרבן אחד על אכילת השנייה דעליה לא היה אנוס שהרי היתה הראשונה בזדון. ועל הראשונה פטור שהרי אנוס עליה. ושב מידיעתו קרינא ביה כיון שאכל את הראשונה תחלה בשוגג ובאחרונה אוכל על התנאי דקאכל איסורא מיהא בהיתרא אכליה מהשתא תנאיה לית בה מששא ושב מידיעתו קרינא ביה. והוי כמו ככר ומסתכן עליה דפשיט' דשרי. שתיהן בשוגג פטור. (ואשתיהן) [ושתיהן] [במזיד אשנייה] מיחייב חטאת (דהרצאת) [דהתראת] ודאי אאיסורא. ראשונה פלוגתא דר"י ור"ל דהתראת ספק הויא אאיסורא. אמ' רב מרי אף אנן נמי תנינא נדרי שגגות כיצד כו' קונם שאני אוכל ושאני שותה ושכח ואכל ושתה. פי' קונם ככר זו אם אוכל אם אשתה ושכח ואכל ושתה מותר לאכול הככר. אלמ' בתנאה נמי בעינא דליהוי אדם בשבועה. ואם שכח תנאו אין כאן שבועה כלל. היינו דרבא דאמ' אכל את הראשונה בשוגג ושנייה במזיד פטור. דלאו אדם בשבועה קרינא ביה כיון ששכח תנאו. ובדין הוא דהוה ליה למיתני מותר לאכול את השנייה דהא שבועות שגגות מותרות. אלא איידי דאמ' בסיפא חייב אמ' ברישא פטור וה"ה דמותר. ולכל הלשון איכא פירכי טובא. ולשון רבי' ש"י יש להקשות מ"ש דבכולה שמעתא קרי לה בהדיא תנאה ואיסורא דקאמ' שתיהן במזיד אכליה לתנאי והדר אכליה לאיסורא הוה ליה למימ' אכל את הראשונה ואח"כ אכל את השנייה. ועוד מ"ש לא איירי תלמודה באכל את השנייה ואכל את (השנייה) [הראשונה] בין לגבי שוגג בין לגבי מזיד. וכל הנך שמעתא נקט ליה פטורי מקמיה חייובי. אבל לפי גירס' ר"ח לא אזיל כהדא שיטתא. והן מפרשי' דאיכא נוסחאות אחרות. ונרא' לי שהנוסחאות שלהן לא ישרו בעיני.
